על החוקה הבריטית, בעקבות מותה של המלכה

הארץ, 22 בספטמבר, 2022

מלכת אנגליה מתה, ויש שלא מבינים על מה המהומה. המלכה חייתה, חוותה ואפילו גילמה את ההיסטוריה הבריטית של העידן שנפתח עם הניצחון במלחמת העולם השנייה, דרך התפרקות האימפריה, נישואים וגירושים מאירופה — ושל הביטלס, !Wham והספייס גירלס — צמיחה ומשברים, ועוד ועוד. אבל, יתהו הציניקנים, דמות היסטורית? מותה של קשישה בת 96 הוא אמנם עצוב, אבל לא טרגדיה. “חסרת כל ייחוד” היה הייחוד שלה, לפי כותרת אחת ב”הארץ”. כיצד אירוע שכל ערוצי התקשורת המרכזיים בבריטניה, ובכלל, התכוננו אליו שנים מראש, יכול להיחשב כחדשות ולשלוט בכותרות ובמסכים במשך ימים ארוכים?

אפשר לדבר, בצדק, על ֿאהבת ההמונים, על כך שמלכתם של הבריטים “הזכירה להם את גדולתה של ארצם” (“הארץ”, 11.9). היא אכן היתה סמל — וסמל חשוב, אבל, מצקצקים הציניקנים, התפקיד שלה היה בעיקר סמלי, ולא היה לה באמת כוח.

זאת טעות שכיחה, שחוזרים עליה שוב ושוב עד שהיא נהיית מובנת מאליה, אבל בכל זאת טעות. הכוח של המלכה הוא לא פיקציה, והאובססיה הבריטית אליה משקפת את הכוח הזה. כשאם אומרת לילדים, אתם חייבים לאכול כי אחרת אבא יכעס, הילדים אוכלים גם אם לאבא אין מושג והאיום לא ייצא לפועל. כוח הוא דבר אמיתי, אף שהוא חמקמק. לא תמיד רואים אותו, אבל כולם מרגישים אותו, ומבלי משים הוא מעצב את התודעה ואת המציאות.

המונרך הבריטי הוא גם הרשות המבצעת. ימים ספורים לפני מותה עוד הספיקה המלכה אליזבת השנייה לבקש מליז סטראס לעמוד בראש הממשלה “שלה”. בטקס פתיחת הפרלמנט, שנה אחרי שנה, המלכה היתה קוראת את הפרוגרמה של “הממשלה שלי”. מסים נגבים בשם הוד מלכותה, והכספים להוצאות הציבוריות נמשכים מהאוצר בשם הכתר. המשטרה, בתי הסוהר וכמובן הצבא, נושאים את הכתר גם כלוגו, שכעת יעבור עדכון לשקף את הסמכות של צ׳ארלס השלישי. המלכה היא המכריזה על מלחמה והיא היתה המפקד העליון של הצבא.

אבל זה לא באמת, יתעקשו הציניקנים, הכל סמל והצגה. המלך הוא המחוקק, אבל הוא לא מחליט על החוקים. הפעם האחרונה שבה לא ניתנה “הסכמה מלכותית” לחקיקה היתה הצעת חוק המליציה הסקוטית בשנת 1708. מה זה משנה שהממשלה היא של הוד מלכותו, אם הוא לא מחליט על המדיניות ובטח לא מבצע אותה? ואותו נאום שנתי מפורסם בפתיחת מושב הפרלמנט, כולו פאר והדר, קטיפה וארגמן — אך התוכן מוכתב כולו על ידי הממשלה המכהנת, שנהנית מרוב בבית הנבחרים, שכדאי להזכיר — נבחר על ידי הציבור.

האם צודקים הציניקנים? האם כוח שלא מפעילים אותו יכול להיות אמיתי? כדי לענות, דמיינו שאתם על גג בניין גבוה, אתם יכול לקפוץ למטה — האופציה הזאת אמיתית — אבל כנראה שלא תעשו זאת. ובכל זאת תרגישו היטב את התהום הפעורה לרגליכם. המתח הזה, בין כוח אבסולוטי וריסון אבסולוטי, עומד ביסוד המערכת הבריטית. למלך שוודיה או למלך ספרד, לשם השוואה, יש פחות כוח. ליורש העצר הפעלתן בסעודיה לעומת זאת, יש כוח עצום בלי ריסון. המתח הזה הוא סוד הסקס אפיל של המלוכה הבריטית, כפי שיעידו הצופים בסדרה “הכתר” של נטפליקס.